ואם בכוכבים עסקינן

שימו לב לקישור הבא:

http://www.astronomia2009.org.il/info/sib/uran_nep.htm

http://www.theworld.org/2009/11/13/name-uranus-and-neptune…-in-hebrew/

הכוכב הזה מת: גדלים ומרחקים במערכת השמש

כוכב לכת	מרחק מהשמש  ( 109מטר, מליון ק"מ)
חמה	58
נוגה	108
ארץ	150
מאדים	227
צדק	779
שבתאי	1428
אורנוס	2974
נפטון	4500
פלוטו	5913

השיא האולימפי לריצת 100 מטרים הוא 9.58 שניות, כלומר כעשר מטר בשניה. בשנה יש 31,556,926 שניות. מנתונים אלו, המרחק שיעבור אדם בשנה שלמה הוא 300,000,000 מטר.

המרחק שעובר האור בשנייה הוא 300,000,000 מטר. מנתון זה ניתן לחשב את המרחק שעובר האור בשנה: 10 בחזקת 16 מטר. מרחק זה הוא שנת אור.

אם נצא ממערכת השמש, נגלה שהכוכב הקרוב ביותר למערכת שלנו הוא אלפא סנטאורי, במרחק של כ- 5 שנות אור מהשמש, כלומר,  4,000,000,000,000,000  מטר.

אם חללית יכולה לעבור 10,350 מטרים בשנייה יעברו 400,000 שנים עד שנגיע לאלפא סנטאורי בחללית.

אם המרחק מכם לפלוטו היה מטר, המרחק מכם לאלפא סנטאורי היה עשרת אלפים קילומטר- בערך המרחק מאיתנו לטוקיו שביפן. אם הייתם מגיעים לפלוטו תוך שנה עדיין הייתם צריכים עוד 10,000,000 שנה כדי להגיע לאלפא סנטאורי.

המרחק בינינו לבין כוכב הצפון הוא 430 שנות אור!!! זה אומר שלאור לוקח 430 שנה להגיע מכוכב הצפון אלינו. אם כוכב הצפון התפוצץ או נגנב, נדע על זה רק בעוד 430 שנה.
בסופו של דבר, המערכות סביבנו יוצרות אוסף של כדורים וסביבם כוכבי לכת. צבר הכוכבים הזה הוא שביל החלב שצורתו צורת דיסק. העובי של דיסק שביל החלב הוא 1,000 שנות אור. המרחק מקצה אחד לקצה שני של הגלקסיה שלנו הוא 100,000 שנות אור!!! זה אומר שאם בחנוכה נדליק אור פה, בכדור הארץ, רק בעוד 100,000 שנים מישהו יראה שפעם היו פה בני אדם.
דרך אגב, הגלקסיה הקרובה אלינו היא דווקא די קרובה: 25,000 שנות אור. אם היינו יכולים לחצות את הגלקסיה (לגובהה) בשנה אחת, היינו מגיעים לגלקסיה הבאה תוך 25 שנים בלבד. לכן גלקסיות, שנמצאות כל הזמן בתנועה מתנגשות אחת בשנייה ואילו וכוכבים, שהמרחק ביניהם הוא עצום, כמעט ולא מתנגשים.
אתם מוזמנים לגלוש לדף אתר חביב ביותר שמטרתו מתן עזרה בבניית דגם של מערכת השמש. האתר מחשב, לפי קנה מידה קבוע, את המרחק בין הכוכבים בדגם שלכם ואת קוטר הכוכבים השונים: Build a Solar System .

מאמר עוצר נשימה

עובד ממאמר של מילמן, א.: לחץ האוויר, קישורן, http://www.itu.org.il/kishuran 
בפעם הבאה שתשתו מיץ דרך קשית, הקדישו רגע של מחשבה לרעיון המוזר שאתם יכולים "למשוך" נוזל כלפי מעלה. כיצד ייתכן שאתם יכולים לשאוב משקה כלפי מעלה אפילו דרך קשית ארוכה? טוב, אם אינכם יכולים למשוך נוזל, אתם בוודאי יכולים לדחוף אותו. אך מהו זה שדוחף את המים במעלה הקשית?

על השאלה מה דוחף את המים במעלה הקשית ענה המדען האיטלקי אוונג'ליסטה טוריצ'לי שחי באיטליה בשנים 1608-1647. טורצ'לי שיער שהאוויר עצמו דוחף את המים, וכל מה שאתם עושים כאשר אתם שותים דרך קשית הוא שאתם מקטינים במקצת את לחצו של האוויר בצד העליון של הקשית, כך שההפרש בלחץ האוויר בין שני קצוות הקשית דוחף את המים כלפי מעלה.
 אך ממה נובע לחץ אוויר זה? פשוט מכוח הכובד. צוללנים יודעים שכאשר הם צוללים בים, לחץ המים גדל עם הירידה למעמקים כתוצאה מפעולתו של כוח הכובד על המים שמעליכם. זוהי הסיבה לכך שצוללנים אינם יכולים לצלול לעומק גדול מאוד ללא חליפות מיוחדות, ולכך שצוללות חייבות להיות חזקות מאוד. בדיוק באותה הדרך, האוויר לוחץ עלינו משום שאנו נמצאים בעצם בתחתיתו של "אוקיינוס של אוויר": האטמוספרה של כדור הארץ. כאשר האוויר לוחץ על הקוקה קולה בכוס הוא גם דוחף את הקולה במעלה הקשית.
 כיצד זה שאיננו מרגישים את הלחץ העצום הזה והוא איננו מוחץ אותנו? גופנו בנוי מחומרים שכמעט אינם ניתנים לדחיסה, בעיקר מים ועצמות, מלבד זאת- האוויר הממלא את הריאות לוחץ מבפנים כלפי חוץ בדיוק באותו כוח המופעל על החזה.

התור צ'לי לדבר על לחץ

בשנת 1654 (8 שנים לאחר תקופתו של טורצ'לי) בדק המדען אוטו פון- גריקה את כוחו של לחץ האוויר. הוא הכין שני חצאי כדור מנחושת ששפתותיהם חלקות ומשוחות. לאחר ששאב את האוויר מן הכלי, הוא לא הצליח לשחרר את שני חצאי הכדור. אך פון- גריקה לא הסתפק בכוחו שלו, אלא גייס למבצע ההפרדה שנים- עשר סוסים רבי כוח רתם אותם שישה- שישה לשני חצאי הכדור ובכוחם ניסה להפריד את חצאי הכדורים אחד מהשני. תוצאות הניסוי היו ששני חצאי הכדור לא נפתחו למרות הכוח הרב שהופעל עליהם.

כדור הנחושת של פון- גריקה

קישורים נוספים להשפעת לחץ אוויר:
מדעי המרשמלו: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3507394,00.html
מדעי הקרמבו: http://www.youtube.com/watch?v=d3HSO7BnDQk

אנגלי, יהודי ויפני החליטו לערוך ניסוי...

זאת לא ממש ההתחלה של בדיחה גרועה אלא דווקא תחילתה של מהפיכה באיכות החיים שלנו. ג'יימס לינד, יוסף גולדברגר וטקאקי קנהירו הם שלושה חוקרים שחקרו ומצאו את הקשר שבין תזונה מאוזנת וגוף בריא.

קח עוד תפוז, אתה יודע למה...

סיפורנו מתחיל באנגליה של המאה ה-18 באוניה של הצי הבריטי. כבר בתחילת המאה ה-18 חצו את האוקיינוסים ספינות סוחרים וספינות מלחמה בריטיות במסעות שארכו שבועות עד חודשים. במהלך מסעות ארוכים אלו הופיעה בקרב המלחים מחלה הנקראת בשם צפדינה. מלחים שחלו במחלה זו החלו לסבול מכתמים על העור, פצעים, דימום של החניכיים ובסופו של דבר אובדן שיניים וציפורניים.
במשך השנים נחשדה המחלה כתוצאה של תזונה לא נכונה, במיוחד לאור התפריט המאוד מצומצם שהיה זמין לאותם מלחים. כבר במאה ה-16 דיווח חוקר צרפתי בשם ז'ק קרטייה כיצד הציל את צוותו שחלה בצפדינה באמצעות תרופה של ילידי יבשת אמריקה שהוכנה על ידי הרתחה של מחטי ארז. במאה ה-18 כבר היו נסיונות לטפל במחלה באמצעות מזונות שונים כגון שמרי חיטה וכרוב חמוץ. יש לציין כי לשמרי חיטה וכרוב חמוץ אין כל קשר להופעת המחלה או לטיפול בה אלא שבהעדר מחקר ומידע אמין נאלצו המלחים החולים להשתמש בכל תרופת סבתא שהייתה זמינה להם.
רק ב- 1747 ערך ג'ימס לינד, רופא על סיפון האונייה HMS Salisbury ניסוי מבוקר בו בדק את השפעתם של מזונות שונים על מלחים החולים בצפדינה. חשוב לציין כי בתקופתו של לינד לא היה כל ידע על חיידקים או ויטמינים ולכן רופאים רבים האמינו כי מזונות חמוצים עוזרים לשמר את גופנו בדיוק כמו שניתן לשמר באמצעותם מלפפונים וכרוב.
ג'ימס לינד לקח 12 מלחים חולים וחילק אותם ל-12 זוגות. לכל זוג נתן את התפריט הרגיל בספינה והוסיף לו מצרך אחד מיוחד. לזוג הראשון הוסיף סיידר תפוחים לתפריט היומי,לזוג השני הוסיף חומצה גופרתית, לשלישי הוסיף חומץ, לרביעי הוסיף מלח ים, לחמישי תפוזים ולימון ואילו לשישי הוסיף מי שעורה. תוך שישה ימים מתחילת הניסוי הבריאו המלחים בקבוצה החמישית, שקיבלה תוספת של תפוזים ולימון לתפריט.
בעקבות ניסוי זה הסיק ג'ימס לינד כי החומצה במאכלים מסוימים מונעת את המחלה וכי צפדינה היא תוצאה של תזונה לקויה.   כתוצאה מכך החלו ספינות הצי הבריטי לגדל ירקות חמוצים (שהתגלו כמכילים ויטמין C) על גבי שמיכות רטובות.

בריבריבריבריבריברי

בסוף המאה ה-19 ברי-ברי הייתה אחת המחלות המאיימות ביותר על הצי היפני הקיסרי. חולים שנדבקו במחלה פיתחו חולשה, ירידה משמעותית במשקל, כאבים עזים וירידה בתפקוד החושים.

טקאקי קאנהירו, קצין רפואה בצי היפני, שם לב לכך שברוב ספינות הצי חלו במחלה המלחים בלבד ואילו מפקדי הספינה נותרו בריאים. בתקופה זו קיבלו המפקדים מנות מזון עשירות בבשר וירקות ואילו המלחים הפשוטים נאלצו להסתפק באורז בלבד. הרופא היפני הבין כי אין סיבה לכך שחיידקים יעדיפו להדביק מלחים פשוטים על פני קצינים והיה הראשון שטען כי המחלה אינה מדבקת ואינה נגרמת כתוצאה מחשיפה לחיידק, אלא  כתוצאה מתפריט תזונתי לקוי.

ב- 1883 גילה טקאקי כי ספינה של הצי היפני יצאה למסע בן 9 חודשים שבסופו חצי ממלחי הספינה חלו בברי-ברי ועשרה אחוז ממלחי הספינה נפטרו במהלך ההפלגה. טקאקי שלח מכתב לקיסר יפן וביקש ממנו להוסיף בשר לתפריט המלחים על מנת למנוע הישנות מקרים כאלו. מספר חודשים לאחר מכן יצאה ספינה בת 333 מלחים למסע זהה אלא שהפעם סופקו להם בשר, חלב וירקות. כתוצאה מכך ירד משמעותית מספר החולים ורק 16 (5 אחוזים) מהמלחים חלו בה.

למרות כל זאת, רק שנים לאחר מכן זוהה הויטמין B1 כמרכיב התזונתי הקשור לבריברי. הויטמין, שקיים בעיקר בבשר, חיוני לתפקוד תאים במוחנו ובלעדיו חלה התדרדרות והתנוונות של תאי העצב במוח.

המוות האדום

באמצע המאה ה-18 החלו לדווח איכרים ספרדיים על הופעתה של מחלה נוראית וקטלנית, מחלה שתסמיניה היו כתמים אדומים על העור, שלשול, הזיות ולבסוף מוות. אחוזי התמותה של המחלה היו מבהילים: לפחות 40% מהנדבקים במחלה מתו ממנה.  במאה ה-19 כבר זיהו מדענים את קיומם של חיידקים ואת הקשר שלהם למחלות וזיהומים. מדענים רבים טענו במשך זמן רב כי פלגרה, הידועה גם כמוות האדום, נגרמת גם היא כתוצאה מחשיפה לחיידקים.

בתחילת המאה ה-20 הכתה המחלה את ארצות הברית והפחד להידבק בה גבר. בבתי חולים רבים סירבו רופאים לטפל בחולי פלגרה כתוצאה מהפחד להידבק בה. משפחות בהן זוהתה המחלה הפכו למנודות בדומה למצורעים. בשל כך החליט הרופא הראשי של ארצות הברית למנות את יוסף גולדברגר, רופא צבאי, לחקור את המחלה.

גולדברגר שם לב שבבתי כלא ובתי משוגעים, בהם הופיעה המחלה באופן תכוף, נדבקו בה אך ורק האסירים והמשוגעים, ולא צוות המוסד. כתוצאה מכך שיער גולדברגר שהמחלה אינה נגרמת כתוצאה מפעילותו של חיידק אלא כתוצאה מתפריט לא מאוזן.

על מנת להוכיח את טענתו ערך גולדברגר מספר תצפיות וניסויים. אחד מאותם ניסויים היה ניסוי מבוקר שכלל 12 אסירים, להם הבטיח גולדברגר חנינה בתמורה להשתתפותם בניסוי. במהלך הניסוי שכנו האסירים בתנאים של ניקיון קפדני וזאת על מנת להדגים כי המחלה אינה תוצאה של זוהמה או תנאי מחייה גרועים. על מנת להראות כי המחלה מתפתחת כתוצאה מתזונה לא מאוזנת סיפק גולדברגר לאסירים תפריט עשיר בדגנים ובטטות אבל חסר בשר לחלוטין. תוך 9 חודשים חלו רוב האסירים במחלה והחלו לגסוס. בשלב זה החל גולדברגר לספק להם תפריט חלופי ועשיר בבשר. התוצאה הייתה החלמה של כל האסירים והדגמה נוספת של חשיבותה של תזונה נכונה.
יוסף גולדברגר גילה למעשה את חשיבותו של הויטמין B3 שקיים בעיקר בדגים, ביצים ואגוזים. אולם, באופן מפתיע, רוב הרופאים והמדענים בתקופתו של יוסף גולדברגר לא קיבלו את ממצאיו והמשיכו לטעון כי המחלה היא מחלה מדבקת שנגרמת על ידי חיידק קטלני. רק ב- 1937, שמונה שנים לאחר מותו של גולדברגר, התגלה הויטמין ואושרה טענתו של יוסף גולדברגר.

דף עבודה- שאלת חקר

א. זהו בכל מחקר את הגורם הבלתי תלוי והגורם התלוי.
ב. בחרו לפחות שלושה מחקרים וענו לגבי כל אחד מהם על הסעיפים הבאים:

• חשבו על ניסוי שיבחן את שאלת החקר שבחרתם.
• נסחו בקצרה שניים עד שלושה טיפולים בניסוי שלכם- הקפידו על בידוד משתנים, חזרות ובקרת הניסוי (קבוצת ביקורת).
• ציינו מהי קבוצת הביקורת בניסוי שהגיתם.

המחקרים:

1.  כיצד משפיע הגידול בעציץ על מספר העגבניות בשיח עגבניות?
2. כיצד משפיעה הטמפרטורה על הופעת עובש על לחם?
3. כיצד משפיעה כמות המים על מספר העגבניות בשיח עגבניות?
4. כיצד משפיעה הטמפרטורה על שיעור (מספר) האפרוחים הבוקעים במדגרה?
5. כיצד משפיעה הלחות על שיעור (מספר) האפרוחים הבוקעים במדגרה?
6. כיצד משפיעה נוכחות בננות על ריכוך אבוקדו?
7. כיצד משפיעה הטמפרטורה על קצב ההמסה של מלח במים?
8. כיצד משפיע גידול בחממה על מספר העגבניות בשיח עגבניות?
9. כיצד משפיעה פעילות גופנית על קצב הנשימה?
10. כיצד משפיעה הפעילות הגופנית על קצב פעולת הלב?
11. כיצד משפיעה פעילות גופנית על הורדה במשקל?
12. כיצד משפיע כמות המזון על עלייה במשקל של תינוק?
13. כיצד משפיע הייבוש במייבש על אורך בגד כותנה?

בניית טיל מים

בניית טיל מים היא משימה מאוד פשוטה הדורשת רק מעט מאוד הכנה מראש.

החומרים הדרושים:

• פוליגל
• מספריים
• בקבוק מים 1.5 ליטר
• פקק
• ונטיל של אופניים
• נייר דבק חבילות (מסקינגטייפ)
• משאבת אופניים

באמצעות הפוליגל יוצרים כנפונים לבקבוק ומדביקים אותם בארבעת צידי הבקבוק. כשפיית הבקבוק פונה כלפי מטה הכנפונים נועדו לייצב את הבקבוק בגובה של כעשרה סנטימטרים באוויר.

קודחים בפקק חור ומכניסים לתוך החור את ונטיל האופניים.

עכשיו כל שנותר הוא למלא את הבקבוק בחצי ליטר מים, לפקוק אותו, לייצב אותו ולהעיף אותו באוויר. התוצאה די מרשימה.